במקרים של פרידה או גירושין, עולה לעיתים קרובות השאלה: מה ההבדל בין 'חלוקת רכוש' לבין 'איזון משאבים'? שני המונחים עוסקים בחלוקה כלכלית בין בני הזוג, אך מדובר בשני מושגים משפטיים שונים במהותם, באופן היישום ובתוצאה שהם מביאים.
איזון משאבים – עקרון סטטוטורי
איזון משאבים הוא ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973. הוא חל על רוב הזוגות שנישאו לאחר כניסת החוק לתוקף, ומטרתו ליצור חלוקה שוויונית של כלל הנכסים והזכויות שנצברו במהלך הנישואין, גם אם רשומים על שם אחד מבני הזוג בלבד.
חלוקת רכוש – לפי בעלות בפועל או לפי הסכם
חלוקת רכוש מתייחסת לחלוקה קונקרטית של נכסים קיימים – על פי רישום, בעלות פורמלית, או בהתאם להסכמות בני הזוג. היא נוגעת גם לנכסים שאינם בהכרח חלק ממאגר הנכסים בני האיזון, כמו ירושות, מתנות, או רכוש מלפני הנישואין.
מהם ההבדלים העיקריים?
א. מקור משפטי – איזון משאבים מעוגן בחוק; חלוקת רכוש יכולה להיות תולדה של הסכם ממון או פסק דין.
ב. עיתוי – איזון המשאבים מתבצע לרוב רק עם סיום הקשר הזוגי; חלוקת רכוש יכולה להיעשות גם תוך כדי החיים המשותפים.
ג. שיטת החלוקה – באיזון משאבים מחשבים את השווי הכולל ומבצעים השוואה בין הצדדים; בחלוקת רכוש מתייחסים לנכסים מסוימים לפי שוויים ובעלותם.
ד. תחולה – איזון משאבים חל על זכויות עתידיות (כמו פנסיה), בעוד שחלוקת רכוש מתמקדת בנכסים קיימים או ברי מימוש.
האם ניתן לשלב בין השניים?
כן. בני זוג יכולים להסכים במסגרת הסכם ממון או גירושין לשלב בין שתי הגישות – לקבוע אילו נכסים יחולקו לפי עקרונות של בעלות, ואילו יחושבו במסגרת איזון כולל של משאבים. במקרים רבים יש להיעזר באקטואר מומחה לצורך הערכת השווי האקטוארי של הזכויות הנלוות.
לסיכום, ההבדל בין חלוקת רכוש לבין איזון משאבים טמון בגישה, בחוק ובפרקטיקה. הבנה נכונה של שני המושגים תסייע לבני הזוג ולעורכי דינם לבחור את הדרך ההוגנת והיעילה ביותר לסיום מערכת היחסים הכלכלית ביניהם.
