בעת גירושין או פרידה של בני זוג, אחד הנושאים המרכזיים הוא חלוקת הרכוש והזכויות הכלכליות שנצברו במהלך החיים המשותפים. אך לצד השאלות מהותיות של שווי ונכסים, קיימת גם שאלה משפטית חשובה: האם חלה התיישנות על תביעות לחלוקת רכוש? והאם יש מועד מסוים שבו כבר לא ניתן לדרוש איזון?
א. עקרון ההתיישנות במשפט האזרחי
לפי חוק ההתיישנות, תביעה אזרחית מתיישנת לאחר תקופה מסוימת )דרך כלל 7 שנים) אם לא הוגשה בזמן. כלל זה תקף גם בתביעות בין בני זוג בנוגע לחלוקת רכוש, אולם יש לו חריגים ותנאים מיוחדים כאשר מדובר בזוגות נשואים או ידועים בציבור.
ב. מועד התחולה של ההתיישנות – 'מועד הקרע"
ברוב המקרים, מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מ'מועד הקרע' – כלומר מהמועד שבו נפסק הקשר הזוגי בפועל. לא מדובר תמיד בתאריך הגירושין הרשמי, אלא לעיתים במועד שבו חדלו הצדדים לנהל חיים משותפים. לכן, מועד זה הוא קריטי להבנת זכויות התביעה.
ג. חריגים ואי-החלה של התיישנות
בפסיקה נקבע כי במקרים מסוימים – ובמיוחד כאשר מדובר בבני זוג נשואים החיים יחד – מניין ההתיישנות אינו מתחיל עד לסיום הקשר או הגשת התביעה. כמו כן, בתי המשפט מגלים גמישות כאשר אחד הצדדים הסתמך על הבטחות, פעל בתום לב או לא ידע את מלוא הזכויות העומדות לו.
ד. מה חשוב לבדוק?
* מתי בדיוק התרחש מועד הקרע?
* האם התקיימו ניסיונות פיוס לאחר הפרידה?
* האם הייתה הבנה או הבטחה בנוגע לחלוקה עתידית?
* האם חלף זמן רב מאז, וכיצד ניתן להצדיק את העיכוב?
ה. סיכום
סוגיית ההתיישנות אינה טכנית בלבד – היא עשויה להכריע האם תביעה תתקבל או תידחה. לכן, חשוב להיוועץ בעורך דין או באקטואר מומחה לדיני משפחה בהקדם האפשרי לאחר הפרידה, כדי להבין את מסגרת הזמן החוקית ולפעול בתוך גבולותיה.
