כאשר יש פער גילאים משמעותי בין בני הזוג, הדבר עשוי להשפיע באופן מהותי על חלוקת הזכויות הפנסיוניות בעת גירושין. הפנסיה, שהיא מקור הכנסה מרכזי לאחר גיל הפרישה, מחושבת לפי תקופת העבודה, גיל הפרישה, תוחלת החיים וזכויות צבורות – ואלו משתנים בהתאם לגיל ולמגדר.
השפעות אפשריות של פער גילאים:
א. מועד פרישה שונה – בן הזוג המבוגר יתחיל לקבל קצבה מוקדם יותר, בעוד בן הזוג הצעיר ימתין מספר שנים. הדבר עשוי ליצור פער בתזרים המזומנים שלא תמיד ניתן לאזן מיידית.
ב. תקופת קצבה שונה – ככל שבן הזוג צעיר יותר, תוחלת החיים הצפויה ארוכה יותר, ולכן הוא עשוי ליהנות מקצבה לאורך זמן רב יותר – מה שמעלה את שווי הזכות האקטוארית.
ג. מסלולי שארים – לעיתים בן הזוג הצעיר יקבל קצבת שארים לאחר פטירת בן הזוג המבוגר. יש לשקלל את האפשרות הזו בשווי הכולל.
כיצד האקטואר מתמודד עם הפער?
א. חישוב היוון נפרד לכל אחד מבני הזוג – בהתאם לגיל, מין ותוחלת חיים.
ב. התאמת ריבית היוון – לעיתים נבחרות ריביות שונות לצורך איזון הוגן בין קצבאות שמתחילות במועדים שונים.
ג. בחינת מנגנוני פיצוי – ייתכן שיהיה צורך להעביר לבן הזוג הצעיר רכוש נוסף או קצבה מוגדלת כדי לאזן את ההבדלים התזרימיים.
פתרונות להסדרה הוגנת:
א. הסכמה על תשלום חודשי עד מועד הפרישה של הצעיר – כדי לגשר על פער התקבולים.
ב. שימוש בפיצוי חד-פעמי או רכוש חלופי – לדוגמה, דירה או חסכונות.
ג. הגדרת מנגנון מעקב והתחשבנות עתידית – במקרים שבהם יש חוסר ודאות.
לסיכום, פער גילאים בין בני זוג מחייב בחינה אקטוארית מדויקת ורגישה. באמצעות חישוב מותאם אישית והסדר משפטי מתאים, ניתן להגיע לאיזון צודק והוגן – המבטיח יציבות כלכלית לשני הצדדים.
