חלוקת זכויות פנסיוניות בעת גירושין היא אחד הנושאים הרגישים והמורכבים ביותר בדיני המשפחה. עורכי דין רבים, גם מנוסים, עלולים ליפול בטעויות מקצועיות אשר עלולות לפגוע בלקוח, להביא להסכמים לא מדויקים ואף לחשיפה משפטית בעתיד. להלן טעויות נפוצות שכדאי להכיר ולהימנע מהן:
א. הסתמכות על שווי קצבה בלבד
במקום לבדוק את השווי האקטוארי של הזכות, עורכי דין מסתמכים לעיתים על גובה הקצבה החודשית בלבד – מבלי להתחשב בריבית, תוחלת חיים, שיעור היוון או רכיבי ההצמדה. זו טעות שעלולה להוביל לחלוקה לא הוגנת.
ב. התעלמות מהבדלי סוגי הפנסיה
קרן פנסיה חדשה אינה כמו פנסיה תקציבית או ביטוח מנהלים. לכל סוג פנסיה יש תקנון, זכויות וסיכונים שונים. התייחסות אחידה לכל הזכויות יוצרת חישובים לא נכונים והסכמים בעייתיים.
ג. חלוקה מבלי צו מתאים לפי התקנות
במקרים של פיצול קרן פנסיה לפי תקנות חלוקת חיסכון פנסיוני, נדרש צו שיפוטי בניסוח מסוים. ניסוח לא מדויק עלול למנוע את ביצוע הפיצול בפועל – ולעכב את מימוש הזכות של בן הזוג.
ד. היעדר חוות דעת אקטוארית
לעיתים עורכי דין סומכים על הערכות כלליות או מחשבים סכומים בעצמם – ללא היוון מקצועי. פעולה זו מגדילה את הסיכון לטעויות חמורות ולתביעות עתידיות.
ה. אי הבחנה בין תקופות נישואין לצבירה
יש לבדוק מתי בדיוק נצברו הזכויות – לא כל התקופה בה עבד בן הזוג בהכרח חלה תחת חיי הנישואין או מועד הקרע. הכללת זכויות לא רלוונטיות עלולה לגרום לעיוות בחלוקה.
ו. חוסר התייחסות למיסוי עתידי
הפנסיה החודשית ממוסה, אך הסכום המשולם לעיתים מחושב לפי ברוטו. במקרים כאלה יש להתאים את סכום האיזון כך שישקף את השווי נטו שיתקבל בפועל.
ז. ניסוח לקוי של הסכמים
ניסוח כללי ולא מדויק בהסכמי גירושין מוביל לאי הבנות, קשיים במימוש הזכויות, ולעיתים אף לפסילת ההסכם ע"י הגופים הפנסיוניים או בית המשפט.
לסיכום, תחום חלוקת הפנסיה דורש הבנה עמוקה של דיני המשפחה, רגולציה פנסיונית ויכולת להיעזר בגורמים מקצועיים. עורך דין הבקיא בנושא ויודע להיעזר באקטואר מומחה – יוכל לשרת את לקוחותיו נאמנה, להבטיח הסכמים יציבים ולהימנע מסיכונים מיותרים.
