בעת ביצוע איזון משאבים בגירושין, עולות לא פעם שאלות לגבי זכויות שאינן רשומות במפורש על שמו של אחד מבני הזוג – כגון חסכונות על שם בן משפחה, דירה הרשומה על שם חברה, או קרן פנסיה שטרם נפתחה. נשאלת השאלה: האם ניתן לאזן גם זכויות כאלה?
א. עיקרון השיתוף הכלכלי
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע שכל נכס שנצבר במהלך החיים המשותפים – דינו להתחלק, גם אם רשום רק על אחד מבני הזוג. בתי המשפט פירשו עיקרון זה כך שגם זכויות לא רשומות עשויות להיחשב כחלק מהמאזן – אם הוכח שהן נצברו במסגרת הקשר הזוגי.
ב. דוגמאות לזכויות לא רשומות שניתן לאזן
* דירה שרכשה משפחת אחד מבני הזוג אך נועדה למגורי בני הזוג.
* קופת גמל שנפתחה על שם בן משפחה אך תשלומיה מומנו מחשבון משותף.
* זכויות עתידיות ממענק פרישה, קצבה תקציבית או בונוסים שהושגו בתקופת הנישואין.
* חשבונות בנק סמויים או השקעות שלא דווחו.
ג. איך מוכיחים את קיום הזכות?
במקרים של זכויות לא רשומות, נטל ההוכחה עובר למי שטוען לשיתוף. יש להציג ראיות נסיבתיות – כגון העברות כספים, מיילים, הסכמות מוקלטות או תצהירים. גם נסיבות החיים המשותפים (כגון שימוש בפועל בנכס)) עשויות להוות אינדיקציה.
ד. תפקידו של האקטואר
כאשר קיימות זכויות לא רשומות, מומלץ לפנות לאקטואר שיעריך את שווי הזכויות (גם אם אין להן מסמוך מלא), יכין תרחישים של חלוקה, ויחווה דעתו על רמת הסבירות הכלכלית של קיומן.
ה. סיכום
העובדה שזכות מסוימת אינה רשומה, אינה בהכרח פוטרת אותה מאיזון. עם ראיות מתאימות וייעוץ מקצועי נכון, ניתן להוכיח את קיומה ולדרוש את הכללתה במסגרת חלוקת המשאבים בגירושין.
