תקנה 3(ב) לתקנות חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (התשע“ד–2014) עוסקת במנגנון מפתח בתחום הסדרת זכויות הפנסיה בעת גירושין. מטרתה היא להסדיר את האפשרות של בן הזוג הלא חוסך לקבל את חלקו בזכויות הפנסיוניות בצורה ישירה, ללא תלות או צורך בתיאום עם בן הזוג החוסך.
מה קובעת תקנה 3(ב)?
התקנה קובעת כי כאשר מוגש פסק דין המחייב חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג, והחיסכון הוא במוצר פנסיוני מוכר (כגון קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל), בן הזוג הזכאי זכאי לפתוח חשבון נפרד במוסד הפנסיוני, אליו יועבר חלקו בזכויות – וזאת מבלי צורך באישור נוסף או שיתוף פעולה מצד בן הזוג החוסך.
מהי חשיבות התקנה?
א. מייתרת תלות – בן הזוג שאינו החוסך אינו נדרש לפנות שוב אל בן הזוג השני כדי לקבל את חלקו בזכויות.
ב. מקנה עצמאות – כל אחד מבני הזוג ממשיך את זכויותיו הפנסיוניות בחשבון נפרד, כולל אפשרות קבלת קצבה בעתיד.
ג. מספקת הגנה – התקנה מגנה על בן הזוג הזכאי מפני עיכובים, מניעות או התנהלות בלתי תקינה מצד החוסך.
כיצד מיושמת התקנה בפועל?
א. יש צורך בצו חלוקה או פסק דין מפורט המפרט את אחוז הזכות של בן הזוג הלא חוסך.
ב. בן הזוג הזכאי פונה ישירות למוסד הפנסיוני בצירוף הצו, ומבקש לפתוח עבורו חשבון זכויות נפרד.
ג. המוסד הפנסיוני פועל בהתאם לחוק ומעביר את חלקו של בן הזוג הלא חוסך לחשבונו החדש.
ד. בעת הפרישה, כל אחד מבני הזוג יקבל קצבה נפרדת על בסיס החשבון שלו.
האם התקנה חלה על כל סוגי הפנסיה?
התקנה חלה בעיקר על חיסכון פנסיוני מסוג קרן פנסיה חדשה, ביטוח מנהלים וקופות גמל, וגם חלה על פנסיות תקציביות או קרנות ותיקות, שבהן נדרש לעיתים פתרון חלופי באמצעות חישוב אקטוארי וחלוקה כספית או שוטפת.
לסיכום, תקנה 3(ב) מהווה כלי מרכזי בהבטחת יישום אפקטיבי של פסקי דין לחלוקת פנסיה בגירושין. היא מאפשרת ניתוק כלכלי אמיתי בין בני הזוג, מבטיחה הגנה על הזכויות, ומבוססת על מנגנון ברור, פשוט ויעיל מול הגופים הפנסיוניים.
