בעת גירושין, חלוקת הזכויות הפנסיוניות מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך איזון המשאבים בין בני הזוג. אך האם בן זוג יכול לוותר על חלקו בזכויות הפנסיה של הצד השני? ואם כן – באילו תנאים? התשובה מורכבת ותלויה במספר שיקולים משפטיים וכלכליים.
מהו איזון זכויות פנסיה?
זכויות פנסיוניות – כגון קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, קופות גמל ופנסיה תקציבית – נחשבות לנכס בר איזון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973. המשמעות היא כי בן הזוג זכאי, עקרונית, למחצית מהזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים, גם אם נרשמו על שם הצד השני בלבד.
האם ניתן לוותר על הזכות הזו?
א. כן, ניתן. אך הוויתור חייב להיות מודע, מפורש, רצוני ומתועד בצורה חוקית – לרוב במסגרת הסכם גירושין מפורט.
ב. בית המשפט יוודא שהוויתור נעשה מתוך הבנה מלאה של הזכויות, השלכותיו הכלכליות ובליווי ייעוץ משפטי מתאים.
ג. הוויתור יכול להיות מוחלט או חלקי – למשל, ויתור על קצבה עתידית תמורת נכס מוחשי (דירה, חסכון וכו').
מהם הסיכונים בוויתור על איזון זכויות הפנסיה?
א. אובדן הכנסה עתידית משמעותית – פנסיה היא לעיתים מקור ההכנסה המרכזי לאחר גיל הפרישה.
ב. קושי כלכלי בעתיד – במיוחד אם בן הזוג שוויתר אינו צפוי לקבל פנסיה עצמאית מספקת.
ג. חוסר יכולת לחזור מהוויתור – לאחר חתימת הסכם שאושר בבית המשפט, קשה לבטל את ההסכמה.
מתי מקובל לשקול ויתור?
א. כאשר יש נכס אחר משמעותי שמועבר במקביל לבן הזוג.
ב. כאשר מתקיים פער גילאים, והבן הזוג שוויתר כבר בעל ביטחון כלכלי עצמאי.
ג. כאשר מבקשים לבצע הסכם פשוט ומהיר ללא תלות במנגנוני פיצול פנסיוני.
המלצה מקצועית:
לפני כל ויתור על זכויות פנסיה – חשוב לקבל חוות דעת אקטוארית שתראה את השווי הכלכלי של הזכות. רק כך ניתן להבין האם התמורה שמקבל בן הזוג שווה את הוויתור. כמו כן, מומלץ להיעזר בעורך דין בעל ניסיון בתחום דיני המשפחה והפנסיה.
לסיכום, ניתן לוותר על איזון זכויות פנסיה – אך רק לאחר בדיקה מדוקדקת, קבלת ייעוץ מתאים, והבנה של המשמעויות הכלכליות לטווח הארוך. ויתור לא שקול עלול לגרום לפערים כלכליים משמעותיים בעתיד.
